ג'ונעם יקר

סבתא דינה כועסת על סבא יחזקאל. זה קרה, בפרס לפני מעל 60 שנה, סבא כפי שנאמר לה, היה משכיל ומלומד. במציאות לסבא לא היה תארים מכובדים והוא לא היה מלומד עם תעודות. הוא היה איש פשוט עם שמחה אינסופית ולב ענק. עד יומו האחרון הוא התנדב במאפייה המקומית, אהב לפנק בשלל פירות משוק מחנה יהודה, תמיד חיפש כיצד לעזור ובירך כל רגע ורגע.

סבתא כבר לא כועסת, בעיקר מתגעגעת.

מסבא למדנו את הפשטות שבמשקה. לא היה אירוע שסבא במבטא הפרסי שלו לא היה מבקש ממישהוא מאיתנו למזוג לו כוסית משקה, כמובן שזה התלווה במבטים נוזפים ודואגים מצד הסביבה, אבל הדבר לא הפריע לסבא לפרוץ בשיר מזמור בשפה הפרסית לחיי החיים לאחר כמה סבבים של מילוי הכוס! אנחנו הצעירים לא הבנו את המילים אבל את הפשטות והשמחה של סבא אין איש בעולם שלא זיהה ישר והתאהב.

אוהבים ומתגעגעים מאוד

"מה זה פה? זה גן עדן פה!"